אור גדול

ביום יום, יש אור גדול – גם כשיש קושי, גם כשלא מושלם. לפעמים, האור מתכסה במעיל של עננים ואני הולכת לאיבוד.


אני זוכרת אור גדול

בחוץ היה נאה

וגשום.


פחדתי וכעסתי

אך הייתי –

רגועה,

אוהבת,

נינוחה

ומודה.


האור הזה היה עדין וגדול

הוא נבע מליבי

הוא נבע מן הרקיע

ממאמציי ומעבודתי

ומידו של

בורא העולמים.


מצאתי בו מפלט

כל פעם

שהייתי עצובה

או מבוהלת

מדי.


אני יודעת

בוודאות

שהאור הזה עדיין כאן.

עד ששוב אפגוש אותו,

בוחרת אני

להיזכר בו.


המילים נכתבו באביב תשע"ט – 2018. לפעמים, כשהכל נעלם לנו, מה שנותר זה להתרפק על הזיכרון של הטוב, ולשאוב ממנו כוח ותקווה.

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: