הקורונה הכניסה לחיינו אוצר מילים חדש. ואצלי, לא פעם, המושגים האלה הזכירו חוויות מזמנים אחרים…
סטטיסטיקה – מי היה חושב? זה הגיע אלי… אני חלק מהמספרים.
מבודדת – מבעלי, מילדיי. מכל העולם כולו. ימים שלמים שאני לבד בחדר. לבד, לבד, לבד.
מסיכה – חיוך מתוח על הפנים. שיחת חולין. אמירת שלום לשכנים. הגעה לעבודה. הופעה חטופה בשמחה משפחתית. לשים מסיכה, להסתיר. העיקר שלא יראו, שלא יחשדו.
ריחוק חברתי – לראות אנשים, זה מסוכן לי. הם שמחים מדי. ביחד מדי. חסרי רגישות מדי.
סגר – האופקים נסתמים. עולמי, שהיה עשיר בצבעים ובחוויות, מצטמצם לחדרי, למיטתי. חומה בלתי-נראית עומדת בין צפיפות נפשי לבין המרחבים הפתוחים שבחוץ.
משבר – מהלך חיי נקטע. יש את העולם המוכר, הצפוי והבטוח שהיה פעם – ויש את הכאוס השואב והמסוכן של היום.
אי וודאות – כמה זמן זה יימשך? האם יימצא טיפול מתאים? האם אצא מזה עם נוגדנים וחזקה יותר? או שחלילה אסחוב פגיעות ונכויות למשך כל חיי?
קשיי נשימה – עוד התקף חרדה. נשימות שטחיות ומהירות שלא מביאות חמצן לריאות. תחושת חנק. פחד אימים. תחושה שאני הולכת למות.
בית חולים – רק שלא אגיע לזה. רק שלא יאלצו לאשפז אותי. צמד המילים ‘מחלקה סגורה’ כל-כך מפחיד אותי. בבקשה ה’.
פגיעה רב מערכתית – הדיכאון נותן את אותותיו בכל: בקשרים החברתיים, בפרנסה, בזוגיות, בהורות, בעבודת ה’.
חולה קשה – המחלה אכזרית והיא מכה בעוצמה. המערכות קורסות. הסוף המפחיד נראה קרוב מתמיד.
טיפול נמרץ – שלוש פגישות שבועיות אצל הפסיכולוגית. טיפול זוגי אינטנסיבי. השגחה צמודה של הבעל כדי שהמצב לא ידרדר עוד חלילה.
תקווה – ליום טוב יותר. שהכל ייגמר ושהחיים יחזרו. ושאולי-אולי יום אחד אגלה — שצמחתי מכל החושך הזה.
מצאת את עצמך בתיאורים האלה? לקרוא את הפוסט עזר לך להבין קרוב משפחה מתמודד? אשמח לקרוא אותך בתגובות, כאן למטה!❤
פוסט קשור – מחשבות אובדניות: ארבע תזכורות קריטיות להתמודדות בזמן אמת
קשה לי להתמודד עם זה שבתקופות שאני הכי צריכה אנשים אני נוטה להתבודד, ובגלל זה קשה לי לשמור על קשרים. מצד אחד אני לא רוצה שאנשים יכירו אותי בתור זו שתמיד בוכה להם, ומצד שני האלטרנטיבה היא לנתק קשר ואז הדיכאון מתחזק
הי יקרה! וואו. אני כל-כך מזדהה עם הדברים שכתבת. התחלתי לכתוב לך בחזרה, ותוך כדי כתיבה גיליתי שזה נושא שלם שהתכוונתי גם ככה לכתוב עליו. אז בלי נדר אשקוד על זה ממש בקרוב ואפרסם פוסט על המציאות שתיארת – ועל מה אפשר לעשות. פוסט שאני מקדישה לך ❤. אצרף קישור ברגע שהוא יהיה מוכן. עד אז – מאחלת לך בריאות איתנה ושפע של שמחה בלב!
תודה ❤️
הי Cutie Pie יקרה!
תודה שוב על התגובה שלך. זאת באמת אחת הסיבות שהדיכאון כל-כך אכזרי. החברה משדרת שחשוב לשתף, להיפתח, לחפש עזרה ולהיות מוקפים. אבל בתוך תוכנו, אנחנו יודעות שזה דבר שהוא מוגבל. כי באמת קשה להיות במערכות יחסים כשאנחנו מרגישות לא טוב לאורך זמן.
לא נעים להיות זאת שצריך כל הזמן לחזק. ובנוסף לאי הנוחות, יש גם את החשש – שיום אחד נימאס על האחרים 😔…
במצב כזה, ממש כמו שאת כותבת, מה עוד נשאר לנו, חוץ מלהסתגר ולהתבודד?
לא להגיע למפגשים, לא לענות לשיחות טלפון, לא להגיב להודעות… — כי אנחנו לא מסוגלות לנסח תשובה נכונה לשאלת ‘מה שלומך?’ פשוטה. אם נענה שהכל בסדר, זה לא יהיה אמת. אבל לענות את האמת עלול לא לעבור מסך.
וככה מתעצם מעגל הקושי – הדיכאון גורם לעוד בדידות, והבדידות, בתורהּ מחריפה את הדיכאון.
וכתבת עוד נקודה חזקה: כל זה קורה דווקא כשאנחנו הכי זקוקות לאנשים!! כי באמת, כשאנחנו בבור של הדיכאון, קשה לנו מאד לחלץ את עצמינו משם. אנחנו ממש צריכות יד אוהבת שתעזור לנו.
אז מה עושים עם כל הבדידות הזאת??? כתבתי את הפוסט הבא בעקבות הדברים שכתבת, הלוואי ותמצאי בו כיוונים מועילים ❤ (הדברים התבשלו בתוכי כבר תקופה, אבל את נתת לי את הדחיפה להעלות אותם, אז הם מוקדשים לך באהבה):
https://kinafaltikamti.com/2021/02/20/%d7%9e%d7%94-%d7%a2%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9d-%d7%94%d7%91%d7%93%d7%99%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%96%d7%90%d7%aa/
בהצלחה רבה נשמה!!! בריאות איתנה וטוב בלב בע”ה 💕