כשהגעתי לעולם הטיפול, הנחתי את ההנחה הבאה: המטפל הוא המומחה ולכן הוא כבר יוביל את הטיפול למקומות הנכונים. כעבור זמן, הבנתי שההנחה הזאת לא לוקחת בחשבון דבר מהותי… נכון שהמטפל מומחה לבריאות הנפש. אבל יש עוד חלק לתמונה: גם אני מומחית. אני מומחית לעצמי 🙂
ההבנה הזאת אומרת שכדי שטיפול יצליח, כדאי מאד שגם אני אוביל אותו באופן פעיל. זה אומר להעלות את הנושאים שמעסיקים אותי, בלי לחכות כל הזמן שהמטפל יגיע אליהם בעצמו. זה אומר לעבוד איתו על דיוקים שיכולים לשפר מאד את אופן העבודה בינינו. וזה גם אומר להציף תחושות של אי נוחות או של תסכול, אם אפגוש כאלה במהלך הטיפול – כולל במקרים שבהם נעשתה טעות מצד המטפל.
בפוסט הזה נדבר על מה שאני קוראת ‘טיפול פעיל’ – טיפול שבו גם המטפל וגם אני מובילים יחד את הטיפול שלי.
לדייק את התנהלות הטיפול
לבקש שינויים בהתנהלות הטיפול, זה דבר שיכול לדרוש לא מעט אומץ. קודם כל, כי אנחנו כאמור תופסות את המטפל כמומחה (מה שהוא באמת, כן?). בתור מומחה, הוא בטח יודע מה הוא עושה – ולכן לכאורה לא שייך להציע הצעות ייעול. מעבר לכך, אנחנו גם יכולות לחשוש להשמיע באוזניו מה שאולי יתפרש כביקורת. מה אם המטפל ייעלב? מה אם זה יעצבן אותו? מה אם זה אחר-כך יפגע בטיב הטיפול?
כאן, צריך להפנים כמה דברים. קודם כל, אחזור ואדגיש: נכון שהמטפל הוא מומחה לבריאות הנפש, אבל אנחנו – מומחות לעצמינו. שנית, יש מטפלים שיקבלו בברכה ובתודה הצעות לשיפור! כמובן שגם יתכנו מקרים של מטפלים שבסתר ליבם יתקשו קצת עם בקשה לשינויים. אבל מטפל טוב צריך להיות מסוגל לשים את האגו בצד ולהתגבר על חוסר הנעימות, לנוכח ההזדמנות לעלות קומה נוספת ברמת הטיפול. (מקרה שבו שיח פתוח יפריע לקשר בין המטפל למטופל הוא בעיניי סימן לכך שמשהו בהתאמה בין השניים לא מספיק נכון).
דוגמאות של דברים שניתנים לדיוק
# דברים שלא נוחים לנו – בקטגוריה הזאת, אני מכניסה את כל סוגי הדברים שגורמים לנו להתכווץ או להתנועע בחוסר שקט על ספת הקליניקה. זה יכול להיות בחירה במילה מסוימת – שהיא עבורנו בעלת קונוטציה לא נעימה. זה יכול להיות תרגיל מסוים שאנחנו לא מתחברות אליו ולא מרגישות בנוח להמשיך לבצע אותו. וזה יכול להיות איזשהו רעיון או איזשהו כיוון שהמטפל מציע ושבמקום לחזק – מלחיץ או מחליש אותנו.
יתכן שעם מטופלת אחרת, המילה, התרגיל או כיוון המחשבה האלה היו עובדים מצוין. אבל לנו, זה מרגיש לא נכון. לנו זה לא מתאים. הכל בסדר! הטיפול צריך להיות בראש ובראשונה מקום שאנחנו מרגישות בו בנוח. זאת הסיבה לכך שכדאי לנו להיות קשובות למה שעובר לנו בגוף ובלב במהלך המפגשים. ושכדאי לנו ללמוד להגיד משפטים כמו ‘האם אפשר להשתמש במילה אחרת בבקשה?’ או ‘לא טוב לי עם התרגיל הזה, אני מעדיפה להספיק אותו’. הדיוקים הקטנים האלה עשויים לחולל שינוי גדול באיכות הטיפול 🙂
# מינון של שיקוף ואמפטיה מול הצעות מעשיות – זה משתנה מאדם לאדם וגם אצל אדם מסוים זה יכול להשתנות מתקופה לתקופה. יש מצבים שאנחנו זקוקות בעיקר להקשבה. אלה זמנים שהריפוי מתאפשר בזכות זה ששומעים אותנו ונותנים מקום לתחושות שלנו. ולעומת זאת, יש מצבים שדחוף לנו הרבה יותר לקבל כיוונים פרקטיים כדי שנתמודד טוב יותר עם החיים. אני חושבת שאפשר ושכדאי להביע מה הצורך הספציפי שלנו כעת, על מנת שהמטפל יוכל לעזור לנו בצורה היעילה ביותר.
# משך המפגשים – בממוצע, פגישה טיפולית היא של כ-50 דקות עד שעה. סביר שאם זה כך, סימן שזהו משך הזמן שמתאים לרוב המטופלים ומטפליהם. אבל כידוע, לכל כלל יש גם יוצא מן הכלל.
מה עם משהי שזקוקה לפרק זמן בתחילת כל מפגש כדי ‘להפשיר’ ולהרגיש מספיק בנוח להיפתח? ומה קורה למטופלת שלוקח לה זמן למצוא את המילים המדויקות – ובאופן קבוע מגלה שעד שהיא הצליחה להעלות את מה שהטריד אותה, סוף הפגישה כבר הגיע?
דבר כזה עלול לגרום לתסכול רב ולתחושה של התקדמות איטית מדי. במקרה כזה, אני מציעה בחום להציף את הנושא הזה מול המטפל. יתכן שיהיה אפשר לקבוע פגישות ארוכות מעט יותר – או אפילו מפגשים כפולים של שעתיים.
טעויות של המטפל
מטפלים הם בני אדם, וככאלה הם עלולים, ובכן – לטעות… טעות של מטפל עלולה להיות דבר מאד לא פשוט עבור המטופלת, שגם ככה נמצאת במצב כללי לא קל. היא עלולה לגבות מחירים של פגיעה, שבירת האמון שנוצר, כעס – ואפילו רצון להפסיק את התהליך.
כבר שיתפתי אתכן במסע שעברתי עד שהגעתי לפסיכולוגית המדהימה שלי. אין לי מספיק מילים לתאר כמה היא עזרה לי וכמה התקדמתי בזכותה. ועדיין, זה לא שהכל, תמיד, התנהל על מי מנוחות. גם איתה קרו תקלים וכשזה קרה חוויתי רגעים מאד לא קלים. אספר לכן עכשיו על שני אירועים שהיו – ועל איך הצלחנו, בסופו של דבר, להתגבר על המהמורות האלה.
# סיפור 1 – סוף סוף מצאתי טיפול נכון, שקידם אותי. ואז, כעבור תקופה, זה קרה. המטפלת שיתפה גורם שלישי במשהו שאני אמרתי לה, ואיכשהו הדבר הזה נודע לי. חוויתי את זה כמשבר אמון גדול מאד. אני חושבת שהמחשבה הראשונה שעלתה לי הייתה להפסיק להגיע אליה. וכנראה שהמחשבה השנייה הייתה… שכדאי בכל זאת לתת לקשר הזה צ’אנס נוסף. עובדה שמצאתי את עצמי כמה ימים מאוחר יותר יושבת על הספה הכחולה ההיא ומסבירה בכעס עד כמה מה שהיא עשתה הוא דבר בעייתי ופוגע.
היא קיבלה את דבריי, הודתה שאני צודקת והתנצלה בכנות. ואני – אני הרגשתי ערבוביה של תחושות. הקלה, כי היא הבינה את הזווית שלי ולקחה אחריות על מעשיה. הרגעה, שאם כך, אני לא נזרקת בחזרה למסע החיפושים המפרך הזה בעקבות מטפל מתאים. וגם בלבול – האמנם נכון לתת עוד הזדמנות למישהי שטעתה טעות כזאת?
בסופו של דבר, סיכמנו בינינו על כמה קווים חשובים – והמשכתי בטיפול. בהתחלה, לא בלי חשש. בהדרגתיות ועם הזמן, האמון ב”ה השתקם וזכינו לעשות עבודה משמעותית מאד ביחד.
סיפור #2 – פעם, כמה שנים אחרי שהטיפול שלי הסתיים, שלחתי ווצאפ לפסיכולוגית שלי עם בקשה דחופה להיפגש. בגוף ההודעה ציינתי את מה שהביא אותי ליצור קשר – איזשהו אירוע קשה שקרה. תשובתה הייתה בערך כך: ”הי קמה, טוב לשמוע ממך! אפשר ביום שני בשעה 9:00”. בלי שום התייחסות לפרט הכואב שהזכרתי בהודעה. בלי הבעת צער על המידע ששיתפתי. חשתי אכזבה גדולה. בן רגע, איבדתי כל רצון להיפגש איתה.
לקח לי זמן להגיב. בסוף, בחרתי לשתף אותה: ”אפשר לבקש כמה מילות אמפטיה בבקשה? צינן אותי עכשיו לא לקבל התייחסות, כשמדובר בדבר כל-כך כואב. תודה רבה, ותודה שאני יכולה לבקש בכנות.” כעבור שתי דקות, הוספתי עוד שני משפטים: ”אני כותבת את זה משום שאני רוצה שהליווי הזה יהיה מוצלח. כרגע אני חשה פגועה מכך שההתייחסות הייתה טכנית בלבד 😔”.
התגובה שקיבלתי הביאה דמעות לעיניי. היא הסבירה שהיא כתבה לי כשהיא הייתה בין שתי פגישות ושלחץ הזמן לא נתן לה להתנסח בצורה מיטבית. היא הודתה לי על הבקשה הישרה ליותר אמפטיה וביקשה סליחה. לבסוף, היא שיקפה עד כמה הנושא שהעליתי אכן נושא כאוב – והבטיחה את מלוא רגישותה לכשניפגש.
הלב התאחה באותה המהירות שהוא נסדק מקודם. זאת הייתה טעות, רק טעות. כמו שכולנו עושים. שמחתי על הבירור שהיה. הקשר הטיפולי אומנם נחלש עם ההודעה הראשונה. אבל הוא התחזק ביתר שאת בעקבות ההודעה השנייה.
אני מקווה שהפוסט הזה יעזור לך לתת קרדיט לתחושות שעשויות לצוף בתוכך במהלך הטיפול. למקרה שאת כבר תקופה מרגישה צורך לדייק דברים מסוימים, אני תפילה שמצאת כאן עידוד לעשות זאת. כי סוף כל סוף – הטיפול הזה הוא שלך 🙂. ואני מאמינה שככל שתיקחי בו חלק פעיל יותר, כך בע”ה גם יעלו הסיכויים שלו להצליח!
הפוסט הזה דיבר אלייך? אשמח לשמוע איפה הוא פגש אותך ובמה הוא עזר לך! תכתבי לי תגובה כאן למטה ובלי נדר אענה לך בהקדם ❤
פוסטים קשורים: ארבעה עקרונות כשמחפשים מטפל; כמה דברים שלא כולם יודעים על טיפול