מה עושים עם הבדידות הזאת???

קשה להיות "זאת שכל הזמן לא מרגישה טוב" בעיני אחרים. הרבה פעמים, זה מה שגורם לנו להסתיר, גם במחיר של בדידות גדולה – בזמן שאנחנו הכי זקוקות לתמיכה. האם אפשר להתמודד עם תקופות של בדידות בלי להישבר? הנה שמונה כיוונים שעוזרים לי כשאני עוברת תקופות של לבד.

כשנמלה קטנה לימדה אותי שיעור גדול

מי שחוותה דיכאון יודעת כמה טיפת מים יכולה להיות כבדה. כמה דבר סתמי יכול להפיל ולקרקע. סיפור מלא השראה על נמלא קטנה…

למה אנחנו נוטות לשמור את זה בסוד? (חלק 2)

למה דיכאון הוא דבר כל-כך מושתק? חלק שני בפוסט שמפרט את מה שגורם לנו להסתיר. והפעם: מאלו תגובות אנחנו חוששות?

למה אנחנו נוטות לשמור את זה בסוד? (חלק 1)

בדיכאון, הנטייה בדרך כלל היא שכמה שפחות אנשים ידעו. בדור הכל-כך פתוח שלנו, זה די מפתיע. למה אנחנו לרוב מעדיפות להסתיר? מסתבר שיש לזה סיבות לא מעטות…

עוד קצת אמת

חלק גדול מהדיכאון אצלי נסב סביב שאלת הרוע. הרוע הפרטי בחיי והרוע באופן כללי בעולם. הייתי בכעס גדול כלפי אלוקים. לא היתה לי שאלה לגבי עצם קיומו אבל הייתי מתוסכלת מאד מהנהגתו. כלפי חוץ המשכתי לקיים מצוות. בפנים, הייתי שבורה. הפסקתי להתפלל, לברך, ועוד כל מיני דברים. מרדתי.