הערה: בפוסט הזה, אני מתייחסת למה שניתן לעשות, בזמן אמת, כשמופיעות מחשבות אובדניות. שורות אלו אינן מהוות תחליף להתייעצות או לקבלת עזרה אצל איש מקצוע. באופן כללי, במקרה של מחשבות אובדניות שחוזרות על עצמן חשוב מאד לפנות לכתובת מקצועית.
מחשבות אובדניות. מהמקומות הקשים והחשוכים שאפשר להגיע אליהם בדיכאון. הן מופיעות כשהסבל גדול מנשוא. כשאי אפשר יותר. כשחוסר השפיות מפחיד מדי. כשמסתכלים על החיים ורואים עד כמה הדיכאון פגע בכל חלקה טובה – ומגיעים למסקנה שמכאן כבר לא תוכל להיות דרך חזרה. כשהעתיד נראה כמו רצף של תמונות עגומות של חוסר תפקוד, סבל, כישלון ובושה.
מחשבות אובדניות זה דבר שואב. מפיל. משתק. ומפחיד, מפחיד מאד. אבל אני מאמינה שזה דבר שאפשר לנצח. בפוסט הזה אני רוצה לעבור על 4 תזכורות חשובות ביותר, שחוללו בי שינוי דרמטי בנושא הזה.
תזכורת #1 – מחשבות ורגשות, זה דבר חולף
הדבר הכי חשוב שאני רוצה להזיכר לך בנקודה שאת מתמלאת מחשבות אובדניות הוא: שמחשבות ורגשות, זה דבר חולף.
תחשבי על זה רגע. כמה מחשבות עוברות במוח שלנו מדי שעה? מדי יום? מדי שבוע? כמה רגשות מתחלפים בלב שלנו לאורך יממה אחת? לאורך חודש?
העובדה שאת עכשיו חושבת ומרגישה דברים מסויימים ממש-ממש לא אומרת שזה יישאר ככה לתמיד!
תזכורת #2 – בזמן של מחשבות אובדניות, אנחנו עוברים למצב של "ראיית מנהרה"
הבעיה הגדולה היא שבזמן של מחשבות אובדניות, אנחנו עוברים למצב של "ראיית מנהרה". למה הכוונה? תחשבי שאת נוהגת על כביש. שדה הראייה שלך פתוח ורחב. את רואה את הרכבים מולך, אבל גם את השמיים, את השדות בצדדים וכו'. לעומת זאת, כשאת נוהגת בתוך מנהרה, האופקים צרים הרבה יותר. אין שמיים, אין שדות, אין אור שמש. את רואה בקושי את הרכבים הסמוכים.
המחשבות האובדניות פועלות ממש כמו מנהרה. הן סותמות כל אופק אפשרי, כל נקודת אור, כל פיסת אוויר. הן מסתירות את כל הטוב שבך, את כל הכישרונות שלך, את כל הניצחונות שהיו לך, את כל רגעי השמחה והתקווה שיש לך – ואת כל העתיד מלא האור שיכול להיות לך.
כשאנחנו בתוך מנהרה חשוכה בכביש, אנחנו יודעים שהיא נגמרת, בסוף. גם התקף אובדני עובר… בסוף. כי מחשבות ורגשות הם דבר חולף, כמו שכבר הזכרנו.
תזכורת #3 – יש חיים אחרי התקף אובדני
וכשההתקף נגמר, הדברים הפשוטים והיקרים של החיים חוזרים אלינו:
כמו החשק לאוכל מסוים,
כמו להתרגש משיר יפה,
כמו ליהנות מהריח של הטבע,
כמו לחייך או לצחוק,
כמו לקבל פרץ של מוטיבציה
וכמו הרצון לעשות מעשה טוב.
ובנתיים, מה עוד יכול לעזור לנו לשרוד את האירוע הזה?
תזכורת #4 – כוח הדיבור
אני רוצה לשתף אותך במה שהבנתי על עצמי: כדי לעבור התקף אובדני, צריך לדבר אותו. להוציא את המחשבות החוצה. להגיד למישהו שיכול לעזור את המילים המפורשות: "אני עכשיו עם מחשבות אובדניות. אני צריכה עזרה."
כי מחשבה אובדנית היא למעשה זעקה נוראה. זעקה שאומרת "אני לא יכולה יותר! אני סובלת מדי! תצילו אותי!!!". וכשאנחנו הופכות לחיה פצועה, וצועקות ככה שיבואו ויצילו אותנו מעצמינו – אנחנו מוכרחות שהצעקה הזאת תישמע. אנחנו זקוקות ליד אוהבת, למבט מלא אמון, ללב מבין ולמילים מרגיעות ומעודדות.
אנחנו צריכות שיזכירו לנו את כל הטוב שבתוכנו, את החוזקות ואת הכישרונות שלנו, את הניצחונות הרבים שהיו לנו, את כל רגעי השמחה והתקווה – ואת כל העתיד מלא האור שיכול להיות לנו.
כי לאהבה, להכלה, לאמון ולראיית הטוב יש כוח מציל ומרפא.
את הלב החבר הזה ואת היד האוהבת הזאת, אפשר למצוא ביותר ממקום אחד. קרוב/ת משפחה, בן הזוג, חברה, שכנה טובה, פלטפורמה אינטרנטית – וכמובן גם פסיכולוגית או עמותה כמו ער"ן או ניצ"ה.
אם את מתמודדת עם מחשבות אובדניות, אנא ממך, תזכרי את 4 הדברים החשובים האלה:
#1 מחשבה, גם מחשבה אובדנית, היא דבר חולף.
#2 בזמן של מחשבות אובדניות, המוח עובר ל"ראיית מנהרה".
#3 יש חיים אחרי התקף אובדני.
#4 תבטאי את המחשבות שלך. כשמופיעה מחשבה אובדנית, תקראי לעזרה. תצרי קשר עם דמות טובה, מרגיעה, עם עין טוב ואמונה גדולה בכוח של בני האדם להתרומם ממשברים. תפני לאדם שאת מנחשת שהוא יוכל לעזור לך, ותשתפי אותו. כשמוציאים את המחשבות האובדניות החוצה, כשמדברים אותן ומצליחים להגיד על מה הן יושבות ומה הקפיץ אותן הפעם – ההתקף האובדני מאבד מכוחו, ולבסוף נעלם. ומגיעים לקצה המנהרה. לאור.
בהצלחה גדולה יקרה! את יכולה! ❤❤❤
את מכירה משהי שהדברים האלה רלוונטיים לה? בבקשה שלחי לה את הפוסט הזה! וכרגיל, אני תמיד שמחה לקרוא תגובות. מוזמנת לכתוב לי כאן למטה ❤
פוסטים קשורים: טוב שנשארתי בחיים, חושך מצרים, סגר מסוג אחר