הקורונה הכניסה לחיינו אוצר מילים חדש. ואצלי, לא פעם, המושגים האלה הזכירו חוויות מזמנים אחרים…
סטטיסטיקה – מי היה חושב? זה הגיע אלי… אני חלק מהמספרים.
מבודדת – מבעלי, מילדיי. מכל העולם כולו. ימים שלמים שאני לבד בחדר. לבד, לבד, לבד.
מסיכה – חיוך מתוח על הפנים. שיחת חולין. אמירת שלום לשכנים. הגעה לעבודה. הופעה חטופה בשמחה משפחתית. לשים מסיכה, להסתיר. העיקר שלא יראו, שלא יחשדו.
ריחוק חברתי – לראות אנשים, זה מסוכן לי. הם שמחים מדי. ביחד מדי. חסרי רגישות מדי.
סגר – האופקים נסתמים. עולמי, שהיה עשיר בצבעים ובחוויות, מצטמצם לחדרי, למיטתי. חומה בלתי-נראית עומדת בין צפיפות נפשי לבין המרחבים הפתוחים שבחוץ.
משבר – מהלך חיי נקטע. יש את העולם המוכר, הצפוי והבטוח שהיה פעם – ויש את הכאוס השואב והמסוכן של היום.
אי וודאות – כמה זמן זה יימשך? האם יימצא טיפול מתאים? האם אצא מזה עם נוגדנים וחזקה יותר? או שחלילה אסחוב פגיעות ונכויות למשך כל חיי?
קשיי נשימה – עוד התקף חרדה. נשימות שטחיות ומהירות שלא מביאות חמצן לריאות. תחושת חנק. פחד אימים. תחושה שאני הולכת למות.
בית חולים – רק שלא אגיע לזה. רק שלא יאלצו לאשפז אותי. צמד המילים 'מחלקה סגורה' כל-כך מפחיד אותי. בבקשה ה'.
פגיעה רב מערכתית – הדיכאון נותן את אותותיו בכל: בקשרים החברתיים, בפרנסה, בזוגיות, בהורות, בעבודת ה'.
חולה קשה – המחלה אכזרית והיא מכה בעוצמה. המערכות קורסות. הסוף המפחיד נראה קרוב מתמיד.
טיפול נמרץ – שלוש פגישות שבועיות אצל הפסיכולוגית. טיפול זוגי אינטנסיבי. השגחה צמודה של הבעל כדי שהמצב לא ידרדר עוד חלילה.
תקווה – ליום טוב יותר. שהכל ייגמר ושהחיים יחזרו. ושאולי-אולי יום אחד אגלה — שצמחתי מכל החושך הזה.
מצאת את עצמך בתיאורים האלה? לקרוא את הפוסט עזר לך להבין קרוב משפחה מתמודד? אשמח לקרוא אותך בתגובות, כאן למטה!❤
פוסט קשור – מחשבות אובדניות: ארבע תזכורות קריטיות להתמודדות בזמן אמת