איך ממשיכים מכאן?

ליפול עם עצמינו, להגיע לבור תחתיות.

ליפול בהורות, לעשות שגיעה חמורה.

ליפול מול בן הזוג ולומר דברים נוראיים.

ליפול כלפי אלוקים ולהיות מבולבלת ומבוהלת.



איך קמים מכאן?

איך מתרוממים?

איך ממשיכים?



התשובה שהחיים לימדו אותי היא:

ממשיכים.



למרות זה היה חמור,

למרות שזה היה נורא,

למרות זה היה מפחיד,

למרות שזה היה נראה שזה הסוף.



ממשיכים. ממשיכים. ממשיכים.

זאת הברירה הרלוונטית היחידה.

זה מה שצריך לעשות.



למרות הבושה, הפחד והייאוש.

גם כשזה על-אנושי כמעט, כשזה בלתי אפשרי, כשהקושי עצום מדי.

בכוחותינו האחרונים, בציפורניים ממש, אם זה כל מה שנותר.

לעשות את הצעד הבא הזה. לחזור לגלגל הבנייה, למרות האדמה החרוכה סביב.



להמשיך – כי זאת בעצם המהות של החיים האלה.



להמשיך… ולגלות לבסוף…

שזה היה נכון,

שזה היה שווה,

שאפשר לתקן, תמיד – וכנגד כל הסיכויים,

שהזמן הטוב אכן עשה את שלו, וריפא, והשכיח, ואיפשר,

שבאופן מופלא החושך הזה שימש מקפצה לאור גדול יותר —

ושטוב, כל-כך הרבה טוב, עוד חיכה לנו בהמשך הדרך…


פוסט בנושא שכן: Bouncing

תגובה אחת על “איך ממשיכים מכאן?

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: