קמה

אני מאד שמחה שהגעת לבלוג שלי, ברוכה הבאה!

אני קמה ש., נשואה ואימא לכמה מתוקים, ב"ה. לפני כ-10 שנים, חליתי בדיכאון קשה וממושך. זכיתי להחלים ולהשתקם והיום אני טועמת מר ומתוק, חווה נפילות וטוב אינסופי. ובעיקר: אני זוכה לחיות – דבר שלא תמיד היה כך.

בזמן הדיכאון, מתוך החושך הגדול שאפף אותי, היה בי פחד שאני לא באמת אצא מזה. שאהיה חולה לעולם. שבעצם – החיים שלי נגמרו; ושמה שמחכה לי מכאן ואילך, זה קיום עלוב ונורא.

ידעתי שאפשר להחלים מדיכאון, כי זה מה שהסטטיסטיקות אומרות. אבל בקושי הכרתי אנשים שהתמודדו עם דיכאון כמו שלי וחזרו ממנו. הייתי זקוקה לתקווה. הייתי צמאה להוכחות חיות, לסיפורי הצלחה – אבל לא פגשתי אותם.

הייתי צריכה לדעת שאפשר לעבור את מה שאני עוברת, להחלים, ולזכות לחיים של טוב.


עד לא מזמן, הדיכאון שעברתי היווה איזשהו פרק משמעותי בקורות חיי – שלרוב העדפתי לשמור לעצמי. אבל בתקופה האחרונה, משהו השתנה, והתחלתי לכתוב…

את הבלוג הזה, אני כותבת בראש ובראשונה עבור כל מי שמתמודדת עכשיו עם דיכאון. אני משתפת מהחוויה שעברתי כדי שאחרות תוכלו לקבל הזדהות ולא פחות מזה – גם אופק ותקווה 💕

אני כותבת עבור חברותיי לגורל – בוגרות הדיכאון – מתוך מחשבה שדיכאון הוא חוויה משנת חיים, שמותיר רושם עז גם הרבה אחרי שהוא הולך. אין ספק: הדיכאון השאיר בי צלקת. לפעמים אני שוכחת ממנה, לפעמים היא מציקה לי (וקורה שאפילו מאד) ולפעמים אני מסתכלת עליה באהבה, יודעת שהיא מוסיפה לי חן ויופי. יש כאן מורכבות – שמוכרת מן הסתם גם לרבות אחרות.

עם הזמן, גיליתי שאני כותבת גם עבור המעגל הקרוב של מי שמתמודדת עם דיכאון (חֲבֵרה / קרוב/ת משפחה וכו'). קשה מאד למי שלא נחשף מקרוב לדבר הזה להבין על מה בכלל מדובר. כתוצאה מכך, נוצרים מצבים של חוסר הבנה, פגיעות הדדיות ובדידות שהולכים ומעמיקים. הלוואי והדברים שאני משתפת ישפכו מעט אור על הנושא הכאוב הזה.

בבלוג אני מתייחסת לדיכאון שהיה לי, וכמו כן גם לדברים שמרכיבים היום את חיי – ההתמודדויות, הגדילה והטוב. הכתיבה שלי מכוונת לנשים, הבלוג פתוח לכולם 🙂

בתפילת 'ה' שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך',

קריאה נעימה!

קמה

%d בלוגרים אהבו את זה: