מה עושים עם הבדידות הזאת???

קשה להיות "זאת שכל הזמן לא מרגישה טוב" בעיני אחרים. זה לא נעים, זה עלול להרחיק… הרבה פעמים, זאת הסיבה שאנחנו מעדיפות להסתיר. באיזשהו מקום, קל לנו יותר להסתגר מאשר להגיע למצבים שנצטרך לזייף / להציג מצג שווא לסביבה. ומה קורה אז? הקשרים נחלשים והבדידות הולכת וגוברת – דווקא בזמן שאנחנו הכי זקוקות לתמיכה ולחיזוק! וככה גם מתחזק הדיכאון, במעגל שלילי שהולך ומזין את עצמו:

האם קיימות דרכים לצאת מן המעגל הזה? איך אפשר להתמודד עם תקופות של בדידות כדי שלא נישבר מהן? הנה שמונה כיוונים שעוזרים לי כשאני עוברת תקופות כאלה:

  • קבלה – אחרי הכל, הבדידות היא חלק מהקיום שלנו. זאת חוויה אוניברסלית, מנת חלקם של כל אחד ואחת בעולם הזה. זה שאחנו מתמודדות עם דיכאון לא אומר שרק אנחנו חוות בדידות. למעשה כולם עוברים רגעים של לבד. יש משפחה, יש חברים, יש עמותות ויש אנשי מקצוע – אבל אין אפשרות להיות באמת עטופים ומוגנים 24/7. בין אם מסיבות טכניות (למי נתקשר ב-3:00 לפנות בוקר?) ובין אם מסיבות אחרות. יש בהפנמה הזאת – שכולנו באותה סירה – משהו קצת מנחם ומשקיט את הנפש.
  • אנשי מקצוע – הם כאן בדיוק כדי למלא את הצורך שלנו בנוכחות ובליווי. אצלם אפשר לעשות את מה שלא תמיד אפשר או מתאים לעשות אצל חברה או בן משפחה: להוציא מהלב, לעבד חוויות ולהתייעץ. איש המקצוע קיבל הכשרה וכלים והוא לא מעורב רגשית כמו הקרובים שלנו. מהסיבה הזאת,  הרבה יותר קל לו להקשיב לנו ולחזק אותנו. בנוסף, העובדה שהוא מקבל על עבודתו תשלום פותרת אותנו מן ההרגשה שאנחנו עלולות להעמיס עליו.
  • הזדמנות לקשרים חדשים – עברנו על רשימת אנשי הקשר ולא מצאנו כתובת מתאימה. לפעמים, זה איתות שהגיע הזמן לחפש במקומות חדשים. זאת יכולה להיות הזדמנות להעז להיפתח למישהי שעד היום לא הייתה בסוד העניינים – ולראות… אולי דרכה דווקא נזכה לקבל מילים מנחמות ומחזקות? אולי נגלה שגם היא חוותה דבר אחד או שניים בחיים ושבכוחה להפיח בנו הרבה תקווה?
  • קהילות אינטרנטיות – היתרון הגדול של הקהילות ברשת הוא שהן מתנהלות כמסגרות לא מחייבות, באופן כזה שכל אחד כותב ומגיב אך ורק כשנוח לו. כך, ניתן להוציא מהלב ולקבל עידוד וחיזוק בלי חשש "ליפול" על מישהו ספציפי. כמו כל מקום ברשת, חשוב למצוא מקומות עם שיח נעים, מכבד ומפרגן (וכמובן להתנהל בו בזהירות ולזכור שאינטרנט הוא מקום פתוח ולא מוגן). בקהילות אינטרנטיות זכיתי לראות עזרה, תמיכה, אכפתיות וערבות הדדית מדהימות. האנונימיות שבחלק מהמקומות האלה מאפשרת לשתף דברים שקשה מאד לפתוח בחיים האמתיים, ולקבל שלל מילים טובות, תובנות, עצות ופרספקטיבות מרגיעות ומחכימות.
  • התבודדות – גם כשנדמה לנו שאנחנו הכי לבד בעולם – ויש רגעים כאלה והם שורפים את הלב ואת הנפש – גם ברגעים האלה, א-לוקים נמצא אתנו. זה סוד שאבא שלי לימד אותי מגיל קטן מאד: לדבר עם א-לוקים. ככה. בצורה הכי פשוטה. במילים הכי פשוטות. לספר לו את כל מה שכואב, את כל מה שאנחנו לא יכולות יותר, את כל מה שזה מפחיד ומשתק אותנו, את כל מה שאנחנו מנסות ולא מצליחות, את כל מה שאנחנו רוצות ומייחלות כל-כך…
  • לא כל-כך מזמן, עבר עלי ערב כואב במיוחד. יצאתי מהבית והלכתי למקום עם טבע. ישבתי על הקרקע והתבוננתי בשמיים השחורים ובאלפי הכוכבים הנוצצים. המילים הראשונות התקשו לצאת מפי, אבל משהן יצאו, הסכר נפרץ. ביליתי שם שעה ארוכה-ארוכה. דיבור שקט ופשוט עם ריבונו של עולם – וים של דמעות. זמן של בדידות. זמן נקי. זמן של אמת.
  • השראה – כתיבה, נגינה, ציור… הרבה פעמים מתוך זמנים של משבר ובדידות נוצרות היצירות העמוקות והמדויקות ביותר שלנו. הפוסט שידבר לעוד הרבה נשים אחרות. המנגינה המיוחדת בעלת כוח המרפא. התמונה שתשרה אופטימיות ושלווה. יש בשקט ובכאב שבבדידות משהו שמצמיח תובנות ויופי מיוחדים.
  • עזרה לאחרים – יש לי אמונה גדולה שהדברים לא קורים לנו סתם ושלהכל יש תכלית. הרבה מאד פעמים ניסיונות החיים מכינים אותנו לתפקיד הבא שלנו. אני מרגישה שלבדידות יש יכולת להפוך אותנו לאנושיים הרבה יותר. הסבל האינסופי שהבדידות מסבה לנו מכשיר אותנו בסופו של דבר להיות בני אדם טובים יותר, רגישים יותר, חומלים יותר. הוא הקרקע שממנה צומחות ההזדהות, החמלה, ההקשבה והעידוד שנוכל מחר להעניק לאנשים אחרים.
  • גילוי הכוחות הטמונים בתוכנו – זה משהו שחברה חכמה אמרה לי ושכבר הזכרתי בפוסט הזה. הרגעים האלה, בהם אנחנו מרגישים כל-כך בודדים, ניתנים לנו גם כדי שנראה שאנחנו יכולים, בכוחות עצמינו. כולם לרגע נעלמו לנו, ואנחנו… אנחנו קיבלנו את עצמינו – בגרסה גדולה קצת יותר – במתנה.

אשמח לקרוא אם הדברים האלה פגשו אותך. את מוזמנת לכתוב לי בתגובות למטה, ובלי נדר אגיב בהקדם!

את מכירה משהי שמתמודדת עם תחושה של בדידות ושהמילים האלה תוכלו לעודד? את מוזמת לשלוח לה את הפוסט ❤

2 תגובות בנושא “מה עושים עם הבדידות הזאת???

  1. ממש מחמיא לי שהתגובה שלי נתנה לך דחיפה לכתוב את הפוסט. יש פה דברים שלא בהכרח הייתי מקשרת עם תחושת הבדידות במחשבה ראשונה. אבל באמת הדברים האלה שכתבת עליהם יכולים לתת כוח. הם יכולים לעזור לי לצאת מהראש שלי, לצאת מהתחושה הזו שאני רק קורבן. בשנה הזו שכולנו מבודדים אי אפשר כל כך לצאת מהבית ולהיפגש עם אנשים, וצריך דברים אחרים שיתנו לנו כוח להסתכל על עצמנו מבחוץ. אהבתי מאוד

    1. תודה רבה יקרה על המילים האלה!
      מאד מרגש אותי שהתחברת ושאת מאמינה שתוכלי למצוא בדברים האלה כוח 🙏🏼
      המון הצלחה!!! ותודה לך שוב על ההשראה ❤

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: