וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם
אחרונה כמעט ברצף המכות
אחרונה לפני מכת הבכורות
חושך
שחור בחוץ
אפילה בפנים
לילה ארוך
ומפחיד
בלי כוכבים
בלי לבנה
בלי כל נקודה
של אור או תקווה
חושך מוחלט
חושך מצרים.
***
לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו
עיוורון ללב
ולעיניים
שיתוק של הגפיים
ריתוק –
לבית,
לחדר,
למיטה
אין דרך להתרומם,
להיעמד
חושך כה סמיך ומבודד.
***
וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם
לאחרים אור
לכל האחרים אור
להם אור
ולי
חושך
ומן המיצר
של עצמי
לא אוכל
לקרוא י-ה
אך אתה
ענני –
כי לא עיניתי
לא העבדתי
לא השלכתי
מן המיצר
ענני נא
ענני –
במרחב י-ה.
תיאור מאוד נוגע. גם התהייה הזו, איך אצלנו הכל תקוע ואצל אחרים החיים ממשיכים. באחת ההליכות שעשיתי עם אחותי אחרי האשפוז אני בכיתי מהתרגשות, כי פתאום הצלחתי לראות את האור הזה אחרי כל כך הרבה זמן שלא, התחלתי פתאום לראות את העולם בצבעים בוהקים, זו תחושה מדהימה שפתאום האור חוזר לחיים, גורם לי להעריך את התקופות הטובות
וואי איזו תגובה… נכון…! כמה מדהים זה לזכות להיות פשוט בטוב. להיות פשוט – בחיים.
תודה רבה יקרה על התגובה ושנזכה לראות אור תמיד ❤
הלוואי ❤