נס פך השמן

חורף קפוא

ולילות ארוכים,

הכי ארוכים שיש.


חושך בחוץ ובלב.


האויב מתוחכם,

במרמה חדר פנימה וזרע

רעיונות זרים ופיתויים מסוכנים.


הבית כבר לא בית,

האמונה נסדקה זה מזמן


ואף המקום הטהור ביותר

נכבש, חולל, נטמא.



משוטטת לי אל תוך איי החרבות

והשברים.

גופי תשוש ועיניי שורפות

בשל חודשי המלחמה

הקשים.


כמה הרס, ריבון העולמים!

אמור נא לי אתה: איך מכאן תתכן תקומה?


וקול אין

וגם לא תשובה.



אני כמעט עוזבת

אך רגליי מתמהמהות,

כמו נמנעות פתאום מלכת…


שמא שם,

אם רק ארים עוד אבן,

אם רק אתכופף עוד פעם,


אזי אמצא –

עוד

קצת

מעצמי.

2 תגובות בנושא “נס פך השמן

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: