האמנם? (שיטת העבודה)

'שיטת העבודה'. אני חייבת לה המון. היא עזרה לי לא פעם כשנתקלתי בשאריות של דיכאון, ובכלל, בכל מיני התמודדויות שעלו וצפו בחיים. זוהי שיטה עמוקה, שכשמתמידים בה, מחוללת שינוי של ממש בנפש. מי שפיתחה אותה היא אישה בשם ביירון קייטי. האישה הזאת סבלה במשך שנים מדיכאון חריף מאד, עד כדי אישפוז ממושך בתנאי בידוד! יום אחד היא גילתה ארבע שאלות פשוטות שהעניקו לה סוף סוף שלווה – ושינו את חייה מקצה לקצה. (שווה לקרוא עליה. זה כשלעצמו נותן הרבה מאד תקווה).

קייטי זיהתה שחלק עצום מהסבל שלנו קשור למחשבות שלנו והיא הבינה שאם נצליח לנהל איתן דיאלוג, נוכל להקל בצורה מאד משמעותית על הכאב שהן מסבות לנו. השיטה מבוססת על תרגיל בן 4 סעיפים, אותו ניתן לעשות לגבי כל מחשבה שכואבת לנו. בשלב ראשון מומלץ לעבוד עם דף ועט / מחשב / פתק בפלאפון. עם הניסיון, זה כבר הופך לטבע שני והתודעה יודעת לענות למחשבות בלי צורך לעבור את כל התהליך.

בבסיס השיטה, עומדת למעשה שאלת ה"האמנם?", שאלה חזקה ביותר, שעשויוה להרחיב מאד את האופקים שלנו בכל רגע נתון.

אפרט בקצרה על שלבי השיטה ומיד אחר-כך אתן דוגמאות של מצבים בהם היא עזרה לי להחזיר נשימה, אופטימיות וכוחות. את יודעת מה? אם את כבר קוראת את הפוסט הזה, אולי תטעמי בעצמך? הדבר היחיד שאת צריכה זה כלי כתיבה ודבר אחד שמסב לך איזשהו צער בחיים (ואם אין לך כזה, אשרייך ואפשר לדלג לפוסט אחר 😉).

לפני שמתחילים, כותבים את המחשבה שמצערת אותנו. לדוגמה: "אני אמא גרועה". ברגע שיש לנו משפט, אפשר לענות לסעיפים הבאים:

1. האם זה נכון? לכאורה, השאלה הכי טריוויאלית בעולם! אבל הרבה פעמים, סימן השאלה הפשוט הזה מספיק כדי להחזיר לנו קצת אוויר לריאות. זאת שאלה שנענה עליה ב'כן' או ב'לא' בלבד.
2. האם אני באמת בטוחה מעל כל ספק שזה נכון? גם השאלה הזאת היא שאלה של 'כן' או 'לא'. אתן חושבות שזה חוזר על עצמו? תנסו ותבדקו. יש מצב שתגיעו לאותה המסקנה שכבר הגעתן אליה, ויש מצב שתופתעו…
3. איך אני מרגישה עם המחשבה הזאת? עצובה? עצבנית? מקנאה? מיואשת? מפוחדת? משהו אחר? והאם זה בא לידי ביטוי בגוף שלי על-ידי איזשהו כיווץ או כאב מקומי?
4. מי הייתי ללא המחשבה הזאת? בואו נדמיין לרגע שהמחשבה 'אני אמא גרועה' בכלל לא הייתה מסתובבת לי בראש. איזה אדם הייתי אז? איזו אמא? לדוגמה: "הייתי אמא הרבה יותר שמחה והיו לי הרבה יותר כוח ומרץ כדי לטפל בילדים שלי".
5. היפוכים – זה השלב הכי מדליק בכל התרגיל. לוקחים את משפט הפתיחה ומוצאים את ההיפך שלו. במקרה שלנו זה יהיה, ובכן, "אני אמא טובה". אבל לא מספיק לכתוב את זה אלא צריך גם להמציא 3 הוכחות למשפט החדש שלנו. לדוגמה: א. אני כל יום דואגת לילדים לאוכל מזין. ב. אתמול השכבתי אותם ברוגע. ג. נרשמתי להדרכת הורים כדי לשפר את הקשר שלי איתם.

(כבר אתן דוגמאות לגבי ישום השיטה בזמנים של דיכאון, אבל רגע לפני זה – איך היה לך? האם את מרגישה שזה פתח לך איזשהו צוהר בלב שלא היה שם קודם?)

התרגיל הזה הוא עוצמתי מאד בין השאר מכיוון שהוא מוציא אותנו ממצב של 'ראיית מנהרה', מצב שבו אנחנו רואות אך ורק את התמונה שמכאיבה לנו, למצב שבו אנחנו מצליחות לזכור שהחיים הם לא שחור לבן, ושיש הרבה גוונים יפים של אפור בין לבין.

בסך הכל, מלאיתי עשרות רבות של עמודים עם שיטת העבודה, על מגוון נושאים – זוגיות, הורות, קשרים עם אנשים אחרים, דימוי עצמי, וכמובן בכל מה שקשור לקשיים הנפשיים שפגשתי. הנה רשימה לא ממצה של משפטים שעבדתי עליהם, בין אם בכתב ובין אם במחשבה בלבד:

• 'הדיכאון הזה יהרוס לנו את הנישואין ובסוף יביא אותנו לגירושין'
• 'הרגרסיות האלה מצלקות את הילדים שלי ובגללי הם יסחבו משקעים קשים'
• 'אני לעולם לא אצא מזה לגמרי, זה תמיד יחזור לתקוף אותי'
• 'יש בי משהו דפוק, קיבלתי 'חבילה' נוראית'
• 'אי אפשר באמת לאהוב משהי כמוני'
• 'אם זה ככה, אז לא שווה בכלל לחיות'

האמנם. האמנם. האמנם.

ברגע שאני מסכימה לשאול את עצמי את השאלה הקצרה הזאת, האופקים מתרחבים ואפשר להגיע לכל-כך הרבה מקומות מרגיעים ומטעינים. רוצות דוגמאות? בבקשה:

אולי מתוך הדיכאון הזוגיות שלנו תתחזק דווקא, והיא תמריא לגבהים שלא היינו מגיעים אליהם אחרת? אולי ניסיון חיי מייצר בי את הכלים שיעזרו לי לגדל את ילדיי בצורה מכבדת, בריאה ומטיבה? אולי כן אצא מזה לגמרי, ולא רק זה, אלא שיום אחד אוכל למנף את הדברים שעברתי כדי לעזור לאחרים? אולי עוד אגלה כמה החבילה הזאת הייתה משמעותית למימוש השליחות שלי בעולם? וחוץ מזה, אם אזיז קצת את הפוקוס לתחומים אחרים, אולי אשים לב שמכל מיני בחינות קבילתי חבילה לא כזאת רעה? אם אחשוב על זה, אולי כן אוכל להיזכר באנשים שאני בטוחה באהבה שלהם? אם רק אמשיך עוד קצת לצעוד קדימה, אולי התחושות יירגעו ואזכר בכמה טוב כן יש לי בחיים האלה? אולי מחכים לי בעתיד דברים מדהימים שאין לי מושג עליהם עדיין? ואולי התמונות הקטנטנות עליהן אני מעיזה לחלום לפעמים-לפעמים, אולי הן דווקא יתגשמו?

אחרי תקופה שעובדים ככה עם המחשבות, מגלים שאנחנו כבר לא נבהלים כל-כך מהר כשהן מגיחות. כשצץ לו פחד, יאוש או דימוי עצמי שלילי, אני כבר יודעת שמחשבה זה דבר דינמי. שאפשר לקיים איתה שיחה. להקשיב לה ולתת לה את כל המקום שהיא צריכה, ואז להגיב לה בעדינות ולראות אם אולי היא מוכנה להתגמש קצת, לזוז הצידה, ולפנות את מקומה למחשבות מעודדות ומחזקות.

ועוד משהו שמתחילים להפנים אחרי תקופה, זה שכאב הוא בסופו של דבר הזמנה להתבוננות ולגדילה. שדווקא מתוך המקומות החשוכים שבנו, אפשר להגיע לתובנות מדהימות. כמה שזה קלישאי, זה דבר אמיתי ביותר.

---

הפוסט הזה חידש או עזר לך? אשמח שתכתבי לי בתגובה למטה ❤️

נב1: המוח שלנו פלסטי ואפשר לשנות בו כל-כך הרבה! אם את רוצה לקרוא עוד על שינוי דפוסי החשיבה, יש פה פוסט על הרגל שדורש לא יותר מכמה רגעים ביום – ושהופך אותי יום-יום לאדם חיובי ומאושר יותר.

נב2: הנה קישור ל'דף העבודה'. הדרך הכי מקיפה ועמוקה ליישם את השיטה היא לבחור נושא ולמלא את כל הסעיפים שבדף הזה. בהצלחה רבה ואל תשכחו לספר לי איך היה לכן!

נב3: ממליצה בחום לקרוא את הספר 'לאהוב את מה שיש' של ביירון קייטי, שמפרט הרבה מעבר למה שתימצתתי בפוסט. (אסייג שיש דברים מסוימים שהיא כותבת שאני לא לגמרי מקבלת. אבל באופן כללי, זהו ספר משנה תודעה ומשנה חיים). עד שתקראו את הספר, אפשר גם להציץ כאן ולקרוא קצת יותר על קייטי ביירון ועל שיטת העבודה.